top of page
  • תמונת הסופר/תהילה ריטר ויידנפלד

קירבה וריחוק בזוגיות, מרכז מפנה ינואר 2013

לכולנו יש את הפנטזיה על קשר זוגי קרוב שלפיה אנחנו הולכים מחובקים בשקיעה והכל כל-כך פסטוראלי ושליו. כשאנחנו מתעוררים מחלום זה אנחנו מגלים שהחיים הם לא פנטזיה והם אינם רק רצף של שקיעות רומנטיות.

אנחנו מצפים שחיינו יהיו שקטים ורגועים ללא תנודות, שהאהבה תשרור תמיד והכל יהיה אותו הדבר. אנחנו מופתעים כשאנחנו מגלים שהחיים לא עובדים בצורה כזו. אנחנו חוששים ופוחדים כאשר אנחנו מרגישים תחושות שליליות כלפי בני זוגנו. למדנו שלריב ולכעוס זה לא בסדר וזה מעיד שמשהו חמור קרה. ברגעים כאלה אנו מרגישים שהיחסים שלנו תלויים על בלימה.

למעשה, אין הדבר כך ואולי זה עובד בכלל אחרת.

שום דבר בחיינו אינו עובד בקו ישר (חוץ אולי מהמוות כמו שאנו חווים אותו בתמונה של המוניטור). כל תהליך ביולוגי ונפשי עובר תנודות מחזוריות. פעם גבוה, פעם נמוך, וחוזר חלילה. אפילו מצב הרוח שלנו עובר שינוי מחזורי. לעתים השינוי מתאים את עצמו לקצבים ביולוגיים, לפעמים הוא מתאים את עצמו לימי השבוע, אך הוא אינו קבוע לאורך זמן. התנודתיות המחזורית הזו היא אחד מהכלים החשובים שמבטיחים את חיינו ואת יכולתנו להסתגל לסביבה משתנה. למען האמת, המערכת הפיזיולוגית שלנו אינה מתפקדת היטב במצבים קבועים. איך זה בא לידי ביטוי בזוגיות?

מנגנון פיקוח על מרחק רגשי: מערכת היחסים הבין-אישית שלנו פועלת על עקרון של קרבה וריחוק. אנחנו מפעילים מנגנונים שהמטרה שלהם לווסת את המרחק הרגשי מהאנשים הקרובים לנו בפרט ומאחרים בכלל. אנחנו זקוקים למרחב סביבנו. אנחנו מרגישים לא נוח כשהמרחק הזה מצטמצם ואז אנחנו פועלים כדי לשנות אותו לרמה בה אנחנו חשים יותר בנוח. כדי להבין זאת יותר, אנא, חשבו על אנשים שעומדים סמוך לכם ועד כמה אתם מרגישים נוח עם המרחק מהם ומה אתם עושים כשאינכם מרגישים בנוח עם המרחק? לעתים מתקרבים כשהוא רחוק למדי או מתרחקים כשהוא קרוב מדי. כמובן שאין מרחק קבוע או אופטימלי והוא משתנה בהתאם לנסיבות ולשותף. ככל שמערכת היחסים קרובה יותר המרחק האופטימלי ייטה להיות קרוב יותר. גם למרחק מבן הזוג יש תנודה הפועלת על עקרון קירבה וריחוק ומנגנון המווסת מרחק זה.

נתאר לעצמנו מצב שבו אנחנו מרגישים מאוד מאוד קרובים לבן/בת זוגנו. לעתים קרובות מאוד המצב הזה עלול להוביל לתחושת לא נעימות כמו; "אני מוותר/ת על העצמאות, הזהות", אני הופך/ת להיות תלותי יותר מדי" וכן הלאה. אלו תחושות לא נעימות שמקשות על הקירבה ויוצרות לחץ לקחת מרחק. מה הדרך הטובה ביותר לתפוס מרחק? ריב. ריב על דבר שטותי פחות או יותר הוא פיתרון אחד מתוך אין ספור פתרונות יצירתיים שזוג יודע לייצר. זמן בנפרד, עיסוקים שונים וכו' הם פיתרונות אחרים שאנחנו משתמשים בהם. המטרה היא ליצור מרחק, להפחית את האיום שבקירבה הגדולה. עד כמה מרחק אנחנו לוקחים? זה כמובן מאוד אינדיבידואלי. אנחנו ניקח את המרחק עד לנקודה שנרגיש שהקשר עומד בסיכון. בנקודה זו נחפש את הדרך חזרה. נשאיר סימנים מוסכמים שאומרים לבני הזוג שהגיעה העת לחזור ולהתקרב. וחוזר חלילה.

אנחנו חושבים לעתים, וזה אחד הפחדים המאפיינים את אלו שחוששים מהתקשרות, שקשר זוגי קרוב משמעו אובדן העצמאות והחופש. האמת, כך נראה לי, היא הפוכה. כאשר הזוגיות היא טובה ושני בני הזוג סומכים ומאמינים אחד במשנהו, הופכת הזוגיות להיות בסיס איתן, מעין "נמל בית", שאפשר לצאת ממנו ולחזור אליו מתוך ביטחון שבן הזוג יהיה שם עבורנו. במצב כזה אפשר לקבל החלטות ולקחת סיכונים ברמה גבוהה יותר מאשר לו היינו לבדנו. תמיכת בן/בת הזוג מאפשרת לנו לעשות שינויים משמעותיים בחיים.

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הקשבה ותקשורת עם ילדים/הילה ריטר-ויידנפלד מרץ 2019

נניח שאתם נמצאים במהלך יום העבודה, כאשר הבוס שלכם נכנס למשרדכם וצועק עליכם שלא בצדק. אתם מתוסכלים ונגשים לשוחח על כך עם קולגות שלכם. חבר אחד מטיף לכם מוסר: "מה עשית כל היום שלא הספקת לעשות את המטלה שה

יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית' מוטלת בספק/פרופסור אלמגור-טיקוצקי, 2010

*"יש לצמצם באופן משמעותי שימוש במבחנים פסיכולוגיים והגבלתם בהתאם לכללים לכתיבת חוות דעת משפטית", קובע הדוח* "יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית', חוות דעת שמקבלת משקל רב בהחלטה ש

bottom of page