ג׳ני וליאו נשואים שמונה שנים .שניהם באמצע שנות השלושים . שניהם בוגרי טכניון ,בעלי תואר שני ומאד אוהבים את עבודתם .לשניהם שאיפות להתקדמות מקצועית ותכניות להתפתחות בקריירה גם מחוץ לישראל.
לג׳ני הורים בארה"ב .הוריה גרושים מאז הייתה בת עשר .הקשר עם אביה נותק במשך השנים בגלל שעבר לגור רחוק ,נישא בשנית והיא לא ממש הסתדרה עם אישתו השניה. אמה נישאה שנית ושומרת על קשר עם ג׳ני בעיקר דרך מיילים ושיחות טלפון לעיתים .ג׳ני היא בת יחידה לאמה .לאביה בת צעירה ממנה ב12שנים מנישואיו השניים .
לליאו הורים החיים יחד .הוא בן יחיד .עלה עם הוריו מרוסיה ,בהיותו בן ארבע.
ג׳ני עלתה ארצה עם אמה כשהייתה בת עשר .אמה חזרה לארה׳ב עם בעלה השני כשג׳ני התגייסה לצבא. ג׳ני נשארה בארץ עם משפחת דודתה ( אחות אמה ) אותה היא אוהבת מאד ורואה בהם את משפחתה.
ג׳ני וליאו הכירו בצבא .יחסיהם התהדקו בתקופת הלימודים בטכניון .הם חיו יחד בתקופת לימודי התואר הראשון. לא דיברו על נישואים ולא על הקמת משפחה. הם נישאו כאשר ליאו רצה לעבוד תקופה מסוימת בארה״ב והנישואין העניקו לו אפשרות לקבל רשיון עבודה .
ג׳ני תמיד דיברה על כך שאינה רוצה ילדים .ליאו הביע הסכמה לזוגיות ללא ילדים.
יחסיהם הזוגיים זרמו בנעימות. הם חברים טובים ,משתפים אחד את השני בענייני עבודה .מבלים בסופי שבוע עם חברים וחייהם זרמו בנחת עד לפני כשלושה חודשים.
לפני כשלושה חודשים גילתה ג׳ני שהיא בהריון .היא נבהלה מה״ תגלית״ ומיד תכננה לעשות הפלה. ליאו התנגד לרעיון של ההפלה בצורה נמרצת וחד משמעית .התנגדותו נבעה בעיקר משום שהוא רואה בהפלה ״ רצח״. בשלב זה החלו הלחצים המשפחתיים והסביבתיים על ג׳ני ,לא לעשות הפלה. דודתה טענה שבסופו של דבר היא תהיה מאושרת עם הילד .חברותיה לעבודה אמרו לה שטוב שהרתה עכשיו ״לפני שיהיה מאוחר מידי ״ ואז תצטער שתישאר ללא ילדים.
הוריו של ליאו ,שלא היו קרובים במיוחד ולא מעורבים בחייהם עד כה ,הביעו שמחה רבה להיות סבא וסבתא והפעילו לחץ על ליאו לא להסכים להפלה.
ג׳ני המשיכה עם ההריון ונכנסה לדיכאון . היא אינה רואה עצמה כאמא מסורה ואוהבת. אין לה שום רגש כלפי העובר. היא מלאת כעס על בעלה וסביבתה ומלאת חרטה שלא ביצעה הפלה בזמן שעוד אפשר היה .
ג׳ני וליאו באו לטיפול .השאלה שהעלתה ג׳ני : ״ האם אני לא נורמלית ? האם כל אישה חייבת לרצות ילדים ? ״
בחברה הישראלית זאת שאלה קשה במיוחד .החברה הישראלית העלתה את ההורות למרכז החיים
ול״ הכרח בחיים הזוגיים״. כל כך הרבה זוגות מקריבים את בריאותם ומשאבים אדירים כדי להיות הורים ״ שאין הדעת סובלת ״ אפשרות , שבחורה בריאה אינה רוצה ללדת ילדים.
מכאן מיד המסקנה החברתית ש. : ״אם ג׳ני אינה רוצה ילדים ,משהו לא בסדר איתה והיא צריכה טיפול״.
ועוד יותר מכך :״איך היא יכולה להתחרט על כך שלא עשתה הפלה ? הנה ,גם ליאו לא רצה ילדים אבל הוא קיבל את ההריון כשנוי מציאות והוא כבר מוכן לקראתו ״.
הטיפול החל בהרגעת ״ שאלת השפיות של ג׳ני ״. ״ ג׳ני אינה חייבת לרצות להיות אמא. ״.
הזוג התבקש לבחון את האפשרויות השונות הקיימות להתמודד עם שאלת ההורות או ״ אי הורות ״ . בני הזוג בחנו את יכולתם להבין ולהיות אמפטיים ולתמוך אחד בשני ,גם מול הסביבה הקרובה.
הבנו גם את השוני בתגובות של בני הזוג ,כשוני בין תגובות של גברים לתגובות של נשים לגבי חוויות רגשיות מטלטלות .הזוג הבין את ה״ חרטה ״ של ג׳ני. כצורך לחזור ולדון יחד בחוויה ולעבד ולהבין אותה ,בעוד ההסתגלות של ליאו היא ״ תגובה ליניארית ״ האופיינית יותר לגברים, המסוגלים ביתר קלות מנשים, ״ לפתוח דף חדש מבלי לדוש בהיסטוריה ״.....
ג׳ני וליאו חיזקו את תחושת ה״ ביחד״ שהייתה כל כך חשובה ובסיסית ביחסיהם .
ג׳ני החליטה ״לא להחליט״ מה תעשה עם התינוק לאחר הלידה. ליאו יודע שהוא רוצה לגדל אותו . הדיכאון עבר . ג׳ני סירבה להיכנס לתהליך בו תבדוק מהיכן נובעת התנגדותה להיות אמא. ״ אם אני צריכה לבדוק זאת , סימן שזה לא בסדר . היום אני מרגישה בסדר גמור ,נורמלית לחלוטין ועם אופציות בחירה ״ ......
הטיפול הסתיים .
מאת: ד"ר רות לירון